מדי שנה, גברים רבים מוצאים עצמם ניצבים מול מדרגות הרבנות, כאשר רק במיעוט מאותן המקרים הדבר נובע מהחלטתם האישית לפרק את הקשר. למעשה, הנתונים מוכיחים בצורה גורפת, כי רובם המוחלט של הגירושים הנעשים בישראל במהלך השנים האחרונות נובעים מהחלטתה של האישה, וזאת עקב מספר רב של סיבות שונות, אשר משתנות ממקרה למקרה.
מסיבה זו, במקרים לא מעטים, הידיעה בדבר רצונה של האישה להתגרש נוחתת על הבעל כ"רעם ביום בהיר", מה שמקשה עליו לפעול בצורה מחושבת ויעילה, ועלול להוביל אותו לנקיטת צעדים דרסטיים אשר רק יפגעו בו בטווח הארוך.
סוגיה זו מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע להסדרי המשמורת על הילדים – נקודה רלוונטית עבור גברים רבים, אשר חשים כי מצב העניינים הקיים פוגע בזכותם להיות מעורבים בחיי היום יום של ילדיהם.
משמורת על ילדים משותפים – המצב הקיים
לאורך אלפי השנים האחרונות, עקרונות ההלכה היהודית, אשר קבעו את אופן הגירושין ביחס לגברים בני הדת היהודית, קיימו הפרדה חד משמעית בין זכויותיה של האישה במסגרת קשר הנישואין, ובין זכויותיו של הבעל. בעוד שבהתאם לעקרונות ההלכה, חובתו של הגבר הייתה לפרנס את אשתו ואת ילדיו, הרי שניהול התא המשפחתי עצמו, וגידול הילדים, הוגדר כתפקידה העיקרי של האישה, כאשר מודל זה כמעט ולא השתנה במשך מאות שנים.
כתוצאה מחלוקה מוסדרת זו, גם דיני הגירושין במסגרת ההלכה היהודית הגדירו שבמקרה של גירושין, המשמורת על הילדים תינתן באופן אוטומטי לאישה, כאשר הגבר יחויב במקביל בתשלום מזונות. זאת כמובן התפתחות טבעית ביחס לאופן בו התנהלו משקי הבית בתקופה זו, כאשר המטרה הייתה בראש ובראשונה לדאוג לשלומם של הילדים, אשר לרוב גודלו וטופלו על ידי האם, ומשכך, רק הגיוני היה שהסדר זה יילקח בחשבון במסגרת הליך הגירושין.
עם זאת, מודל משפחתי מסוג זה עבר שינויים עצומים במהלך העשורים האחרונים, כאשר בימינו, חלוקה פשוטה של אישה-בית, גבר-עבודה, נראית כבר מיושנת ולא רלוונטית, כאשר מרבית הנשים מתחזקות קריירה מצליחה, בעוד חלק ניכר מהגברים מעוניינים לקחת חלק בגידול ילדיהם. משכך, מגמה זו משפיעה בהדרגה גם על דיני הגירושין במדינת ישראל, וזאת הן במסגרת פסיקותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ובהן במסגרת פסיקותיו של בית הדין הרבני.
איך לקבל משמורת משותפת במקרה של התנגדות?
במרביתם המוחלט של המקרים, גם בימינו, קיימת נטייה לבחון בצורה אוטומטית מתן משמורת לאישה, וזאת כל עוד הוכח כי מצבה האישי והכלכלי מאפשר לה לספק בית הולם לילדים. הדבר מקבל משנה תוקף ביחס לילדים מתחת לגיל 6, כאשר במקרה זה, ובהתאם ל"חזקת הגיל הרך", המשמורת נמסרת אוטומטית לאם, למעט במקרים חריגים.
עם זאת, בתי המשפט לענייני משפחה, כמו גם בתי הדין הרבניים, בבואם לקבוע את זהותו של המשמורן, שמים דגש בראש ובראשונה על טובתם של הילדים המשותפים, כאשר שיקולים אחרים לרוב מקבלים חשיבות משנית. משכך, במקרים בהם ניתן להוכיח בצורה חד משמעית, כי טובתם הנפשית או הפיזית של הילדים דורשת מסירת המשמורת לאב, כך במרבית המקרים אכן יקרה.
מטבע הדברים, קיימים דרכים רבות ושונות להציג טענה מסוג זה, כאשר כל מקרה שונה מרעהו, ונקבע בהתאם לנסיבות העניין הפרטניות. משכך, בטרם הצגת טיעון זה בבית המשפט, חשוב מאוד להקדים ולהתייעץ מול עורך דין הבקיא בתחום, על מנת להבטיח שהטענה אכן תתקבל, ותמנע מצב בו המשמורת "נמסרת אוטומטית" לאם, ללא הפעלת שיקול דעת.
למידע נוסף על זכויותיך אנו ממליצים לך לעבור ולעיין באתר family-law.co.il – האתר היחיד שמותאם לגברים בתחום הגירושין.