במהלך השנים האחרונות, המונח "רשלנות רפואית" עולה שוב ושוב לכותרות, כאשר כמעט כולנו נחשפים מדי פעם לעוד מקרה בו טיפול רפואי שגרתי הסתבך, וגרם לנזקים רפואיים למטופל או למטופלת, וזאת כתוצאה מרשלנות מטעם הגורם הרפואי המטפל.
במקביל, מספר התביעות המוגשות מדי שנה לבתי המשפט בעילת רשלנות רפואית רק עולה מדי שנה, ולא סביר שהמגמה תתהפך בשנים הקרובות.
חשוב לשים לב שלא מדובר בתופעה ישראלית בלבד, כאשר העלייה בשימוש באינטרנט, היכולת של כל אדם לנסות ולאבחן את מצבו באופן עצמאי, והמודעות הגוברת של אנשים למקרי רשלנות רפואית שזכו להד ציבורי רחב, הפכו את מרביתנו לחשדנים יותר ביחס להתנהלותם של רופאים.
כיום, רובנו מבינים שגם רופאים הם בני אדם, וגם הם עלולים לטעות בפעילותם – טעויות שעלולות להוביל לנזקים רפואיים חמורים בטווח הארוך.
טעויות מסוג זה אינן נתפסות בימינו כ"גזירה משמים", כאשר התפיסה המקובלת – גם בעיני בתי המשפט, היא שרשלנות רפואית מהווה משום עוולה אזרחית, המזכה את הנפגע בקבלת פיצוי בגין נזקיו – הן הממוניים, והן הלא ממוניים (עגמת נפש).
מהו הבסיס לתביעת רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית, בהגדרתה, מתייחסת לפרוצדורה רפואית מסוימת, אשר נקיטתה, או אי נקיטתה, הובילה במישרין לנזק רפואי למטופל, וזאת בניגוד לשיטת הטיפול המקובלת, הנדרשת או המתחייבת מנסיבות העניין.
עיקרון הבסיס, המשותף לכל מקרי הרשלנות הרפואית, הוא שהפרוצדורה הרפואית ננקטה, או לא ננקטה, באופן החורג בצורה ממשית ממידת הסבירות, כאשר חריגה מהותית זו חושפת את הגורם האחראי לתביעת נזיקין בגין התרשלות.
על מנת להוכיח כי התנהלות רפואית מסוימת מהווה משום מקרה של רשלנות רפואית, יש להוכיח את הצטברותם של שני התנאים שלהלן:
- ההתנהלות הרפואית חרגה באופן ממשי ממידת הסבירות, וזאת בהתאם לנסיבות העניין.
- כתוצאה מהמקרה המתואר שלעיל, נגרם למטופל נזק רפואי ממשי, הניתן לכימות.
חשוב להבהיר כי ההצטברות של שני התנאים שלהלן מהווה הכרח על מנת להגדיר מקרה מסוים כרשלנות רפואית. כך לדוגמא, במידה והוכח כי במקרה מסוים, אכן התקיימה התנהלות רשלנית מצד הגורם הרפואי המטפל, אך זו לא הובילה במישרין לנזק רפואי מוכח למטופל, הרי שאין מדובר במקרה של רשלנות רפואית. גם במקרים בהם נקיטת הליך רפואי הובילה במישרין לנזק רפואי למטופל, אך לא הוכח כי התנהלות זו מהווה חריגה ממידת הסבירות, המקרה לא ייחשב כרשלנות רפואית, ולא יהווה עילה להגשת תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית.
מרכיב עוגמת נפש במסגרת תביעת רשלנות רפואית
בתי המשפט בישראל, המתמודדים מזה שנים רבות עם עומס עצום של תביעות והליכים משפטיים שונים, נוטים להתייחס בשלילה לתביעות שונות אשר עיקרן דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש. מעבר לכך, על מנת להוכיח מקרה של רשלנות רפואית, על התובע כאמור להוכיח כי ההתנהלות הרשלנית הובילה לנזקים רפואיים הניתנים למדידה, ומשכך, ניתנים להמרה לאומדן כספי, המייצג את מידת הנזק הנגרם בפועל. משכך, וכפי שתובעים רבים לומדים על בשרם, מדי שנה בתי המשפט בישראל מוחקים מספר רב של תביעות רשלנות רפואית, אשר לא גובו בהוכחות בדבר הנזק הרפואי שנגרם בפועל, ומבוססות רק על מרכיב עוגמת הנפש.
עם זאת, במסגרת תביעת רשלנות רפואית המגובה בהוכחות הנדרשות, אכן יש מקום לצרף אומדן של עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, אך הדבר צריך להיעשות בצורה מחושבת, ותוך הימנעות מ"ניפוח מלאכותי", אשר עלול ליצור רושם שלילי בעיני בית המשפט, ואף להוביל לדחיית התביעה על הסף.